הטיפול במרכז טמנוס

הטיפול במרכז טמנוס עונה על פניות מסוגים שונים. יש מקום לסוגיות של מיומנויות חברתיות ובין אישיות, קשיים בזוגיות או בדידות, פחד מכישלון, או תחושות של חוסר שלמות, אי שקט ומתח ועוד. אנשי/נשות מקצועות טיפוליים או אחרים מוזמנים.ות לפנות לפסיכותרפיה מעמיקה שיכולה להוות דרך לאינדיוידואציה – התפתחות העצמי והרחבת הפוטנציאל.

תחילת הטיפול כוללת תהליך של היכרות והערכה מעמיקה של הקשיים ומקורם, של הרצונות והחששות של הפונה. בעקבות היכרות זו המטפל.ת והפונה יגבשו דרך טיפולית בהסכמה הדדית.

הטיפול הוא מעין מסע אישי, שבו אנו מחפשים את כוחות הנפש הטמונים בתוכנו. טיפול עם דגש אנליטי יונגיאני מתמקד ביכולות הצמיחה והריפוי הטבעיים שטמונים בתוך הנפש פנימה. כוחות אלו עלולים להיפגע כשנוצר קרע ופיצול בין חלקי הנפש, קרע שמתבטא בנתק בין תחושה פנימית, חבויה לעיתים, לבין התגובות והתפקודים הנדרשים לתפקוד בחיים המציאותיים.

דרישות המחצית הראשונה בחיינו מכוונות ללמידת את רוב התפקודים שילוו אותנו כל החיים. לא מעט קורה, שהכרח התפקוד הטוב, ההישגיות, ההתמודדויות בחברה, משתלטים עלינו וחונקים או דוחקים את העצמיות שלנו עד לשיכחה מוחלטת. בטיפול המעמיק אנו חוזרים בחיפוש ובגישוש אל העצמי האותנטי שלנו, באמצעות זיכרונות, פנטזיות וחלומות, וחוויות מכוננות, בחיי היומיום וגם בשעה הטיפולית. המפגש הטיפולי מעורר רגשות כנים ולעתים עצמתיים, שמחוללים חיבור עם העצמי ומצמיחים כוחות חדשים והבנות חדשות על עצמנו. העולם הפנימי שלנו מתגלה בהדרגה ולעתים בכאב, אך ההכרה בעצמיות שמתרחשת בנוכחות המטפל.ת, פותחת בפנינו את כוחות הריפוי והצמיחה.

הטיפול האנליטי והגישה היונגיאנית

הטיפול האנליטי מאמין בצורך של האדם להיות שלם, וביכולת להגיע לכך תוך הכרה במורכבות שקיימת בדרך – תפיסה המאמינה בכוחה של הנפש לרפא ולגדל את עצמה.

בטיפול אנו מתייחסים לסימפטומים (תסמיני דיכאון, חרדה, אובססיות וכו׳) כקריאה נפשית שבאה לסמן צורך בהתבוננות, מודעות חדשה ונכונות לשינוי. היפתחות לתהליך הטיפולי מצריכה התמסרות, מתן אמון והשלה של חלק מההגנות, תהליך שיכול להתרחש בתוך קשר אנושי עם מטפל/ת שקולט/ת את הנפש והייחודיות של כל אחד ואחת.

על כן יש צורך בדרך שיכולה להתאים עצמה למקום של הפונה לטיפול, על הצרכים, השפה והאופן הייחודי של התפתחותו.ה האישית. הגישה היונגיאנית לא נוטה לטפל בצורה תבניתית וסכמטית, אלא מחפשת יחד עם כל פונה את הדרך האותנטית המתאימה. כך, הגישה היא לפעמית רגשית, לפעמים תיפקודית יותר, לפעמית יותר אינטלקטואלית ולעיתים רוחנית. בתהליך הטיפולי נעשה שימוש נרחב בחלומות, דימויים וסמלים הנובעים מתוך העולם הפנימי, החברתי והתרבותי של כל אדם ואדם.

הטיפול לפי הגישה האנליטית נע סביב שני צירים מרכזיים: מה שקורה בתוך הנפש -המודעת והלא מודעת, ומה שקורה במערכת היחסים הטיפולית, כלומר בין המטפל.ת והמטופל.ת. בשני הצירים מתרחש תהליך שהוא במידה רבה מקביל; מעין דיאלוג של חומרים, רגשות, מחשבות, דמיון ויצירה, הופעה של דברים חדשים ומוות של דברים ישנים שכבר אין לנו צורך בהם. בציר הפנימי וגם בציר הבינאישי, יש למטופל.ת עמדה של שותפות פעילה ביצירת הדברים, והשפעה רבה על מהלך הטיפול.